הדחקה והקשר שלה לגופנפש

הדחקה: מנגנון הגנה, התמודדות עם חרדה וההשפעה על הגופנפש

הדחקה היא מנגנון הגנה מרכזי במערכת ההגנה הפסיכולוגית של האדם, שמטרתו להתמודד עם רגשות, זיכרונות או דחפים שמעוררים חרדה או אי-נוחות. בעוד הדחקה יכולה לשמש ככלי להישרדות, היא עלולה גם לגבות מחיר רגשי וגופני, כשהתכנים המודחקים מוצאים את ביטוים בדרכים לא מודעות המשפיעות על הגוף והחוויה הרגשית שלנו.

מנגנון ההדחקה והקשר שלו להתמודדות עם חרדה

מהי הדחקה?

הדחקה, כפי שהוגדרה על ידי זיגמונד פרויד, היא תהליך לא מודע שבאמצעותו האדם מדחיק מהמודעות שלו חוויות, רגשות או דחפים שנתפסים כמאיימים. מנגנון זה מאפשר לנו להימנע מהתמודדות עם כאב רגשי או חרדה שעלולה לשבש את חיי היומיום שלנו.

לדוגמה, אדם שחווה טראומה בילדותו עשוי לדחוק את זיכרונות האירוע ואת הרגשות הקשורים בו, כדי להמשיך לתפקד. עם זאת, התכנים המודחקים אינם נעלמים; הם ממשיכים להתקיים ברמה הלא מודעת ומשפיעים על התנהגותנו, מערכות היחסים שלנו והחוויה הגופנית שלנו.

הדחקה והתמודדות עם חרדה

כאשר אנו מתמודדים עם מצבי חרדה, המוח שלנו לעיתים קרובות משתמש בהדחקה כמנגנון מגן. כך אנו נמנעים מהצפת רגשות שעלולות לגרום לשיתוק או לתחושת חוסר אונים. יחד עם זאת, הדחקה ממושכת עלולה לגרום לבעיות כרוניות כמו דיכאון, הפרעות חרדה, תחושת ניכור עצמי, וכאב גופני ללא מקור פיזי מובהק.

השפעת ההדחקה על החוויה הגופנית- רגשית

הקשר בין גוף ונפש בפסיכותרפיה הגופנית

אלכסנדר לואן, מתלמידיו של וילהלם רייך, פיתח את גישת הביואנרגטיקה, שמדגישה את הקשר ההדוק בין הגוף לנפש. לואן טען כי רגשות מודחקים באים לידי ביטוי בגוף, בצורה של מתח שרירי כרוני, חסימות אנרגטיות ושינויים בדפוסי הנשימה.

לדוגמה, אדם שחווה תחושת אשמה או כעס מדחיק עשוי לסבול ממתח באזור החזה או הלסת, כתוצאה מחסימה אנרגטית שמונעת מהרגשות המודחקים לעלות למודעות.

הגוף "זוכר" חוויות רגשיות גם כאשר הנפש מדחיקה אותן. כאבים כרוניים, מתח שרירים, שינויים בדופק ובנשימה – כל אלו עשויים לשקף רגשות מודחקים. במקרים רבים, חיבור מחדש בין הגוף לנפש, דרך עבודה מודעת, יכול להוביל לשחרור תחושות כלואות ולהקלה רגשית.

גוף ונפש כמערכת גומלין בלתי נפרדת

גישות הוליסטיות לטיפול, כמו פסיכותרפיה גופנית, מתמקדות באינטגרציה של חוויות רגשיות ופיזיות. מטרתן היא לעזור למטופל לזהות את הרגשות המודחקים ולחוות אותם בצורה בטוחה, תוך שחרור המתח שנאגר בגוף.

טיפול גופנפש כולל טכניקות שונות:

• נשימה מודעת: כלי שמאפשר למטופל לשחרר חסימות רגשיות.
• עבודה על מתח שרירי: שחרור מתח דרך מתיחות או עיסוי יכול לחשוף רגשות חבויים.
• חיבור לתנועה: תנועה משחררת, כמו ריקוד או ריצה, מעודדת ביטוי רגשי ותחושת חיוניות.

ריצה ככלי טיפולי

ריצה אינה רק פעילות גופנית; היא גם כלי תראפויטי המשלב מיינדפולנס ותנועה איטית ורפטטיבית. תהליך הריצה יכול לסייע למטופלים להתחבר לגופם, לשחרר מתח ולווסת את מערכת העצבים.

מחקרים הראו כי ריצה מגבירה את שחרורם של אנדורפינים, שמשרים תחושת רוגע והקלה רגשית. היא גם מסייעת להפחתת פעילות היתר של מערכת העצבים הסימפתטית, שהיא מרכיב מרכזי במצבי חרדה.

כאשר הריצה מהווה כלי בתוך טיפול , היא מאפשרת לעבד רגשות מודחקים דרך תנועה ותוך כדי תמיכה רגשית. השילוב הזה יכול לסייע בהחלשת מנגנוני הגנה שלנו, מה שמאפשר לאדם לשתף יותר בקלות ולמטפל קל יותר להגיע לתכנים ומשמעותיים ולרבדים עמוקים יותר, ואז מתאפשר תהליך שינוי מיטיב, דבר המחזק את תחושת המסוגלות והחוסן הנפשי של המטופל.

הדחקה היא מנגנון נפשי חשוב, אך עלול להיות לעיתים חוסם ממגע ועיבוד חוויות קשות, כאשר היא הופכת לדפוס קבוע.

החיבור בין הגוף לנפש, כפי שהוא מתבטא בגישתו של אלכסנדר לואן ובפסיכותרפיה הגופנית, מדגיש את הצורך להקשיב לגוף ולהתייחס אליו כאל שותף פעיל בטיפול רגשי.

טיפול בריצה, שמחבר בין תנועה למודעות, הוא דוגמה מובהקת לגישה הוליסטית, שיכולה לעזור למטופלים להתמודד עם חרדה, לשחרר רגשות מודחקים ולחוות תחושת ריפוי ושחרור.

טיפול בגופנפש כמכלול, במיוחד באמצעות כלים כמו ריצה ומיינדפולנס, מחזקים את היכולת להתמודד עם האתגרים  של החיים, ומביא ליצירת תחושת איזון והרמוניה פנימית.